צילום: גיא ליבוביץ
נכנסתי להריון בפעם הראשונה בגיל 29. ההתרגשות הייתה גדולה.
כשהעובר בבטני היה בן חמישה חודשים, גילו בבדיקה שגרתית שהתפתחות העובר אינה תקינה.
הרגשתי שהשמיים נפלו עלי, ביום אחד התבגרתי ב- 20 שנה לפחות.
המלצת הרופאים הייתה חד משמעית - להפסיק את ההריון. ומהר.
זו הייתה תקופה כואבת מאוד, אבל במהלכה גיליתי שאין דבר שאני לא יכולה לו.
לקח לי שנים לרצות בכלל להיות בהריון שוב, לשנינו לא היה פשוט לנקות את החשש ששוב יקרה משהו.
ואז, בגיל 32 הפכתי לאמא של בן בן.
מאז, הוא הנס הקטן שלי.
צילום: דרור בן נפתלי
בן בן כבר בן שלוש וקצת.
אני קצת משוחדת אבל מדובר בילד קסום ביותר שגדל בבית פתוח ושמח.
הוא זוכה לעשות המון דברים שילדים אחרים בגילו לא זוכים לעשות (וגם די הרבה מבוגרים).
בגיל שמונה חודשים הוא נסע בפעם הראשונה לפסטיבל מידברן, ומאז היה שם שלוש פעמים.
הוא תמיד היה חלק מכל דבר שאני עושה ובמידברן ממש לקח חלק פעיל, חילק הפתעות לשוטרים במהלך משברי רישוי, הבריג ברגים בבניית מיצבי אמנות וזה רק חלק קטן ממה שהלך שם…
עם שיער ארוך ״אני לא רוצה להסתפר אף פעם״ ואטיטיוד סופר קולי, אין מי שלא מתאהב בו.
הוא משוגע על נגינה בגיטרה ואיכשהו מוצא את דרכו לכל במה שנקרית בסביבתו.
הוא מדבר בשפה ״של גדולים״, עשירה ומלאה בעומק.
הוא מספר שאבא ואמא עובדים יחד, ושיש להם חנות ושהם מוכרים בגדים ונעליים.
הוא ממש אוהב להיות מוכר בחנות ולמצוא את מידת הנעליים המתאימה ללקוחה.
כל דבר שפעם היה הכי טריוויאלי בעיני מקבל צבעים חדשים כשאני חווה אותו שוב דרך העיניים שלו.
אנחנו לא מסוגלים לדמיין את החיים שלנו בלעדיו.
ביום שבו הפכתי לאם, אמא שלי הפכה למושא הערצה עבורי.
אני בת לאם חד הורית שגידלה אותי בכוחות עצמה (כמו שסיפרתי בפוסט על המשפחה).
אני חושבת שאנחנו מאוד דומות בהורות שלנו. גם אני, כמוה, שמה את בן בן במרכז, מדברת אליו כמו מבוגר, מקשיבה לו ומעודדת אותו להגשים את החלומות שלו.
אמא שלי לא החסירה ממני דבר, היא גם גרמה לי להרגיש הכי מוצלחת ושאני יכולה לעשות הכל.
אני מאמינה שזה מה שבנה אותי להיות האדם שאני היום.
היא ממש קיצרה את המרחק בין לרצות משהו - ללהשיג אותו.
אבל, היא עשתה את כל זה לבד! ואני עושה את זה עם בן זוג ומשפחה מורחבת מאוד.
אמיר ואני מתחלקים שווה בשווה בכל מה שנוסף לחיינו מאז שהפכנו להורים ולמזלנו יש לנו משפחות מהממות עם סבתות וסבים מעורבים ואהובים.
בסך הכל, אנחנו עושים את מה שנראה לנו נכון ומקווים לא להרוס יותר מדי.
אני מאמינה שתינוק נולד בפורמט הכי מדוייק שלו. טהור, רגוע, עם צרכים בסיסיים והמון תום.
אנחנו אלה שמלמדים אותו את כל מה שהוא יודע על העולם.
בשנה הראשונה לחייו בעיקר עונים על צרכים, נותנים המון חום ואהבה ומנסים להבין למה הוא מתכוון כשהוא בוכה.
לאט לאט מתחילים לקרות הדברים המעניינים באמת.
מגלים את האופי שלו, מי הוא באמת ובעיקר מתבגרים כולנו ביחד.
להיות אמא זה התפקיד הכי חשוב שיש ואני רוצה לעשות אותו הכי טוב שיש.
כשהרגשתי שאני זקוקה לכלים כדי לדייק את האמא שאני, הרמתי טלפון לאפרת לקט, הידועה בשמה ״אמא מאמנת״ ונפגשתי איתה לארוחת צהריים.
אחרי שעה וחצי יחד, וכמה כוסות של אלכוהול (תמיד אזכר בתור הראשונה שהצליחה לשכר את אפרת בצהריים) הבנתי שאני נרשמת לקורס של חצי שנה אצלה וכך היה.
סיימתי את הקורס לפני כחצי שנה. הקורס השפיע על ההורות שלי בצורה ישירה ונתן לי מושגים וכלים לכל הדברים שהרגשתי ועשיתי.
היום אני כבר מלווה את הקורס שאפרת עושה ומסייעת לאמהות אחרות לדייק את הבחירות שלהן ולעשות כל יום עוד צעד לקראת האדם וההורה שהן רוצות להיות.
בתקשורת שלי עם העולם אני מקפידה על לב פתוח וחיוך,
וזה משהו שהוא רואה המון בבית ואני מאוד רוצה להאמין שהוא לומד ממני.
אני רוצה ללמד אותו שהכל אפשרי, ושכדי להיות מצוין במשהו חשוב להתאמן ולהשקיע.
חשוב לי שידע שהוא אהוב, בטוח ומוגן ושאנחנו תמיד נהיה שם בשבילו.
❤
רוני
