מרגישה בבית

מה זה בית עבורי? הוא הבסיס, ממנו אנו יוצאים ואליו חוזרים. כילדה, כאם, כבת זוג, כמעצבת, הבית שלי מספק לי המון כוחות והוא שם עבורי בכל גלגול שלו. גם את מוזמנת להיכנס.

מרגישה בבית

צילום: אבישי פינקלשטיין

 

כשאני חושבת על בית, הדבר הראשון שעולה לי לראש הוא בית ילדותי בעתלית.
זה הבית שאני גדלתי בו וזה גם הבית שאמא שלי גדלה בו. בית חם, מחבק, בית שהוא רק של אמא ושלי.
בית של פעם עם חצר ענקית, חתולים וכלבים, עצי פיטנגו עם ערימות של פרי, בשכונה מאוד ותיקה "של פעם".
בית שיוצאים ממנו להרפתקאות בשכונה, לשעות של משחקים בגן השעשועים שליד הבית ולטיולים בשדות עם חברים.

בית מסמל עבורי בסיס. נקודת יציאה שתמיד רוצים לחזור אליה ולצבור כוחות.
מקום שיכולים להיות בו הכי טבעיים, חשופים, מוקפים באנשים ובחפצים אהובים. בית הוא המקום שבו מזינים את הגוף באוכל של בית, במנוחה טובה, בשלווה.
מקום שצוברים בו זיכרונות, מקום שגדלים בו וצומחים בו.
מקום שבו חוזרים אל עצמנו.
 

סיפור האהבה שלי עם העיר הגדולה התחיל לפני 12 שנים, כשאמיר ואני עברנו לתל אביב (הבלוג הזה גורם לי לתת שמות ומספרים לכל מני דברים ופתאום אני מרגישה בעלת קילומטראז׳ רב, אמאלה!). 
חזרנו מהטיול הגדול של אחרי הצבא, זוג מאוהב ברמות שהחליט מיד שמכאן זה ביחד.
נרשמנו ללימודים ושכרנו את הדירה הראשונה שלנו ברחוב אמסטרדם.
צבענו את הקיר בסלון בבורדו, אימצנו חתולה והתמכרנו לחלוטין לעיר הזו. היא הרגישה הכי בית מההתחלה. 


לדירה הנוכחית עברנו לפני 5 שנים, והיא נמצאת ברחוב סוקולוב (בדיוק רחוב אחד ליד אמסטרדם), ככה שאפשר כבר להבין שאני לא אוהבת לזוז יותר מדי.
הצפון הישן של תל אביב ממכר, הבניין שלנו אדיר וכולם חברים של כולם, הדרך לים קצרה וזה בעצם כל מה שאני צריכה.

העסק שלי נולד בסלון הבית שלי. שם התקיימו המכירות הביתיות הראשונות שערכתי.
בסלון ביתי גיליתי מה הייעוד שלי, שם הבנתי מה אני רוצה להיות ומה עושה לי טוב - לעשות טוב לאחרים, לגרום לנשים להרגיש טוב עם עצמן, לעזור לכל אחת למצוא את מה שהיא באמת צריכה, את מה שמחמיא לה, את מה שימלא את יומה בצבע, ובעיקר ליצור יחד חוויה שגורמת לחייך.

 

 

אחרי שנתיים של מכירות ביתיות החלטתי לפתוח את החנות הראשונה שלי.
חלמתי אותה, ידעתי שהיא תהיה ברחוב מיוחד, בחלל עם רצפות מצוירות ותקרות גבוהות, שיצטרכו להתאמץ קצת כדי לגלות אותה ושהיא תרגיש כמו בית.
כך היה.
החנות הראשונה שלי נפתחה ברוטשילד, בבניין לשימור משנות ה-30 ובמשך 4 שנים יצרתי שם, צמחתי שם, הגדרתי את כתב היד שלי ואת מה שיש לי להגיד.

הסטודיו ברוטשילד הגדיר עבורי מהו בית, מהי עשייה משפחתית, איך אפשר להצליח כנגד כל הסיכויים במהלך שהיה לחלוטין רגשי.
לשמחתי, זה הוכיח את עצמו וכשהייתי צריכה לעזוב את הבניין ברוטשילד כי הוא נכנס לתהליך של שימור כבר ידעתי שאני מספיק מגובשת, יודעת מי אני, יודעת מה יש לי לומר ולהביא לעולם, ושהבשלתי, הבשלתי לעבור לרחוב מרכזי.

החנות הנוכחית בדיזנגוף נבחרה מאחר וגם היא מרגישה כמו בית. היא שומרת על האווירה הביתית שתמיד הייתה שם והמהלכים שאני עושה הם תמיד מתוך מחשבה על החוויות שתצברו בבית החדש שלנו בדיזנגוף.

 

 צילום: דרור בן נפתלי

 

לא הרבה אנשים יודעים, אבל לפני שלוש שנים, החלטתי לקחת חלק בהפקת “מידברן”.  

מידברן זה חומר לפוסט בפני עצמו ואני מחכה כבר לכתוב אותו.
עבורי, מדובר באירוע טרנספורמטיבי, משנה חיים ומותח גבולות אישיים. בכל שנה אני נכנסת לאירוע הזה ויוצאת ממנו קצת אחרת והוא לגמרי בית עבורי.

אחרי שנתיים של התעסקות בהפקה, החלטתי לזוז בתוך המשבצת הזו שנקראת מידברן ולהגשים בתוכה עוד חלום אישי שלי - החלטתי לעשות אמנות.

עם קבוצה של חברים מוכשרים ומופלאים, חלמנו את HOME : מיצב אמנות. כל אחד מהחברים הגיע מרקע אחר ופתאום נוצרה לה קבוצה של חולמים, שרוצים לצאת מהגבולות של עצמנו, להתעסק בשאלה של מהו בית עבורנו, לשאול למה כל כך הרבה אנשים קוראים למידברן בית.

התוצאה הייתה מרהיבה - HOME עמד במשך שבוע במדבר.

לא ידענו מה יקרה בו ואיך הוא ירגיש, אבל מהרגע הראשון היה ברור שהוא שם כדי לפתוח לבבות, כדי לצור חוויות, כדי לספק הפוגה מהחום הכבד ולמלא את המדבר בריבועים של צבע.


צילום: יונתן רוסק

 

בזריחה האחרונה במידברן ניגש אלי איש יקר וסיפר לי שנציגים של "בית השנטי" היו במידברן והתאהבו בHOME.

הוא הראה לי את הלוגו של "בית השנטי" ובו במקום הבנו כולנו, שHOME מצא את הבית שלו.

תרמנו את המיצב, בנינו אותו מחדש עם קבוצה של ילדים מדהימים שעברו דברים קשים בחייהם ועם זאת, בחרו בחיים.

הסיפור של HOME התחיל לפני קצת יותר מחצי שנה והוא ממשיך לזמן לחיינו המון טוב.

לפעמים יודעים מהי נקודת ההתחלה, אבל לא יודעים לאן הדרך תיקח וזה בדיוק מה שקורה כאן… 

באנו לתת בית באהבה וקיבלנו בחזרה השראה, זיכרונות לחיים ומקום שנחזור אליו שוב ושוב כדי להיטען בחום המדבר ובמה שחשוב באמת.

 

צילום: שרון אברהם

 

זאת המהות של הבית - החום והאהבה, זיכרונות לחיים, הבסיס שלנו, המקום הכי אישי שיש.


היום, אחרי 12 שנים בתל אביב, משהו בי מתחיל לזוז ולחשוב על מרחבים.

אני רואה איך בן בן פורח בתוך העיר אבל גם כשיוצאים ממנה. ופתאום מתחשקת לי גינה ומרחב פתוח, ולגדל ירקות בעצמי ושיהיו לי עצי פרי.

האמת שהתחלנו לחפש ובכל פעם שאני יוצאת מהעיר מתחילים לי עקצוצים מוזרים בכל הגוף וכשאני חוזרת לעיר הכל נרגע. בנתיים אני בונה לוחות השראה בפינטרסט לאיך יראה הבית שלי.

בורחת לסופי שבוע מחוץ לעיר, באוהל על החוף או בפסטיבלים ברחבי הארץ או אצל אמא בחצר, ובגדול רוקדת על כל החתונות, גם חתולת עיר וגם עכברת כפר.
אז כמו שאומרים אצלנו, אעדכן.

 

רוני

 

לפוסטים נוספים בבלוג >>

תגובות

תאריך 12 באוגוסט 2016 ,מירי:
רציתי כבר בפוסט הקודם

לכתוב ולא יצא לי.. ריגשת. מאוד. נהנית לכתוב את דברייך הכנים שיוצאים מן הלב ונכנסים אל הלב. מזדהה עם הכל למרות שלא חוויתי את מה שאת. תודה.


  >> איזה כיף לקרוא! תודה רבה :)

לעמוד

הוספת תגובה